עורכת הדין עדי לוי מסבירה על התופעה המכוערת של הניכור ההורי

ניכור הורי: המאבק המשפטי והשלכותיו על הילדים

תופעת הניכור ההורי היא אחת הסוגיות הכואבות והמורכבות ביותר בדיני משפחה. מדובר במצב בו ילד מפתח רגשות שליליים ודחייה כלפי אחד מהוריו, לעיתים קרובות כתוצאה מהסתה מצד ההורה השני. במקרים רבים, הניכור ההורי מתרחש על רקע סכסוכי גירושין קשים, והופך את הילדים לכלי משחק במאבק בין ההורים. עורכת הדין עדי לוי, מומחית בתחום, מסבירה על התופעה המכוערת ועל הדרכים להתמודד עמה.

מהו ניכור הורי?

ניכור הורי, או תסמונת הניכור ההורי (Parental Alienation Syndrome), הוא מונח שטבע הפסיכיאטר ריצ'רד גרדנר בשנות ה-80. המונח מתאר מצב בו ילד, לרוב בעקבות גירושין, מתנכר לאחד מהוריו ללא סיבה מוצדקת. הניכור יכול להתבטא בדחייה, פחד, שנאה, או חוסר רצון מוחלט להיות בקשר עם ההורה המנוכר. במקרים רבים, הילד מאמץ את הנרטיב של ההורה המסית, ומתחיל להאמין שההורה השני הוא "רע" או "מסוכן".

התמודדות משפטית עם ניכור הורי

מערכת המשפט בישראל מכירה בחומרת תופעת הניכור ההורי, ורואה בה פגיעה קשה בטובת הילד. כפי שמסבירה עו"ד ורד לוי, ישנם מספר כלים משפטיים להתמודדות עם התופעה. ראשית, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאבחון ניכור הורי. במקרים אלו, בית המשפט ימנה מומחה, לרוב פסיכולוג או עובד סוציאלי, שיבחן את המקרה ויגיש חוות דעת מקצועית. אם המומחה מאבחן קיומו של ניכור הורי, בית המשפט יכול לנקוט בצעדים שונים, כגון:

• הטלת סנקציות על ההורה המסית, לרבות קנסות כספיים.
• שינוי משמורת והעברת הילד למשמורת ההורה המנוכר.
• הפניית המשפחה לטיפול פסיכולוגי או משפחתי.

ההשלכות על הילדים

הנזק הנפשי הנגרם לילדים החווים ניכור הורי הוא עצום. ילדים אלו סובלים לעיתים קרובות מדיכאון, חרדה, בעיות התנהגות, וקשיים ביצירת קשרים חברתיים. בטווח הארוך, הם עלולים לפתח בעיות זהות, קשיים בזוגיות, ואף לנתק קשר עם שני ההורים. חשוב להבין שהילד הוא הקורבן המרכזי במצב זה, וטובתו היא השיקול העליון שצריך להנחות את כל הגורמים המעורבים.