היעדר יחסי אישות בנישואין: ניתוח משפטי של עילת הגירושין בישראל

קשר הנישואין הוא מוסד מורכב, המשלב יסודות רגשיים, כלכליים, חברתיים ופיזיים. אחד ההיבטים האינטימיים והמהותיים ביותר בחיי הנישואין הוא קיומם של יחסי מין בין בני הזוג. כאשר היבט זה נעדר, עולה השאלה המשפטית הרגישה: האם היעדר יחסי מין יכול להוות, כשלעצמו, עילה לגירושין? סוגיה זו נבחנת באופן שונה בערכאות השיפוט בישראל – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, כפי שנדון בתוכנית 'התוכנית המשפטית'.

רקע והקשר: מעמדם של יחסי המין בדין הישראלי

הדין הישראלי, בהיותו פלורליסטי בנושאי נישואין וגירושין, מבחין בין הסמכות לדון בעצם הגירושין לבין הסמכות לדון בעניינים הנלווים להם. בעוד שיהודים בישראל כפופים לדין העברי בנוגע לעצם הגירושין, הרי שנושאים כגון חלוקת רכוש, מזונות ילדים ומשמורת נדונים בדרך כלל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם הוגשה תביעה כרוכה לבית הדין הרבני. הבחנה זו משמעותית להבנת האופן שבו סוגיית היעדר יחסי מין מטופלת בבתי המשפט והדין. הדין העברי, אשר לו הסמכות הבלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, רואה בקיום יחסי אישות חובה מהותית של הבעל כלפי אשתו, המכונה ״עונתה״. חובה זו היא אחת משלוש החובות הבסיסיות של הבעל, לצד שארה (מזון) וכסותה (לבוש). הימנעות מתמשכת של הבעל מקיום חובה זו, ללא סיבה מוצדקת, עלולה בהחלט להוות עילה לחיובו במתן גט. עו"ד ענבר לב, המתמחה בדיני משפחה, מציינת כי ״היבט זה של הדין העברי משקף תפיסה היסטורית עמוקה של מוסד הנישואין, שבה קיום יחסי אישות אינו רק זכות אלא גם חובה הדדית, אם כי עם דגש שונה על כל אחד מהצדדים״.

התפתחות עיקרית: היעדר יחסי אישות כעילת גירושין

כאשר אישה תובעת גט בבית הדין הרבני בטענה שבעלה אינו מקיים עמה יחסי מין, בית הדין יבחן את הנסיבות לעומק. אם יתברר שהבעל נמנע מכך מתוך מרדנות, כלומר, סירוב מכוון למלא את חובתו, בית הדין עשוי לחייבו בגט. במקרים מסוימים, אם הבעל יסרב לציית לפסק הדין, ניתן יהיה להטיל עליו סנקציות שונות, לרבות הגבלות שונות עד למתן הגט. גם במקרה של אישה מורדת, כלומר אישה המסרבת לקיים יחסים עם בעלה ללא הצדקה, הדבר יכול להשפיע על זכויותיה, למשל בעניין מזונות אישה ואף לחיובה בגט. עו"ד לב מסבירה כי ״הדין הדתי אינו מתיר לקיים נישואין ללא קיום יחסי אישות, אלא במקרים חריגים ומוסכמים, וגם אז יש לכך השלכות משפטיות״. היא מוסיפה כי ״ההתייחסות למורד או למורדת אינה פשטנית, ובית הדין בוחן את מכלול הנסיבות, כולל ניסיונות שלום בית וייעוץ זוגי״.

ההיבט הרפואי והנפשי בדין הדתי

חשוב להדגיש כי בית הדין הרבני יתחשב גם בסיבות רפואיות או נפשיות שעלולות למנוע מאחד הצדדים לקיים יחסים. במצבים של מחלה כרונית, בעיה פיזית מורכבת או קושי נפשי משמעותי, הגישה תהיה שונה. בית הדין עשוי להמליץ על טיפול זוגי או רפואי ולתת לבני הזוג הזדמנות לשקם את הקשר. עם זאת, אם הבעיה היא קבועה ואינה ניתנת לפתרון, והיא מונעת לחלוטין קיום חיי אישות תקינים, הדבר עשוי להוביל למסקנה כי אין עוד טעם בקיום הנישואין, גם אם אין אשמה מובהקת לאף אחד מהצדדים. במקרים אלו, בית הדין נוטה לנקוט בגישה של 'מצוות פרו ורבו', ומאפשר את פירוק הקשר כאשר אין אפשרות לקיימה. עו"ד לב מציינת כי ״ההתחשבות בנסיבות רפואיות ונפשיות היא קריטית, והיא מבטאת את הרצון של בית הדין לאזן בין עקרונות ההלכה לבין המציאות האנושית המורכבת״.

השלכות ומשמעויות: בית המשפט לענייני משפחה והיעדר יחסי מין

בעוד שעילת הגירושין עצמה נדונה בבית הדין הרבני, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בנושאים הכרוכים בגירושין, כגון חלוקת רכוש, משמורת ילדים ומזונות. היעדר יחסי מין יכול להשפיע גם על הדיונים בערכאה זו, אם כי לא באופן ישיר כעילה לפירוק הנישואין. לדוגמה, אם יוכח כי אחד הצדדים סירב באופן עקבי ובלתי סביר לקיים יחסים, והדבר הוביל לפירוק הקשר תוך גרימת סבל משמעותי לצד השני, הדבר עשוי להיות רלוונטי בעת דיון בחלוקת הרכוש או בתביעות נזיקין. עו"ד ענבר לב מסבירה כי ״התנהגות הצדדים במהלך הנישואין, ובכלל זה סביב הסוגיה האינטימית, נלקחת בחשבון על ידי בית המשפט, גם אם לא באופן ישיר כעילת גירושין. היא יכולה להשפיע על קביעת מזונות אישה, על חלוקת רכוש במקרים חריגים של אשמה מובהקת, ואף על תביעות נזיקין בגין עגמת נפש או התעללות רגשית״. היא מוסיפה כי ״בתי המשפט מכירים בכך שהיעדר אינטימיות יכול להוות חלק ממסכת התנהגות פוגענית, גם אם אינו עילה עצמאית לגירושין במישור האזרחי״.

נקודות מבט נוספות: גישות מודרניות ופסיקה

החברה המודרנית והתפתחות הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה מביאים לעיתים לגישות רחבות יותר בסוגיות הקשורות למהות הנישואין. בעוד הדין הדתי נותר קשיח יחסית בנושא עילות הגירושין, בתי המשפט האזרחיים נוטים לבחון את טובת הילד ואת עקרון השוויון בין בני הזוג. במקרים מסוימים, גם אם אין עילה הלכתית מובהקת לגירושין, בית המשפט לענייני משפחה יכול להשפיע על התוצאה הסופית באמצעות החלטותיו בעניינים הכרוכים. לדוגמה, אישה שבעלה מסרב לקיים עמה יחסי מין ובית הדין הרבני אינו ממהר לחייב אותו בגט, עשויה למצוא סעד מסוים באמצעות תביעות נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה, אם תוכל להוכיח נזק נפשי או רגשי משמעותי. עו"ד לב מדגישה כי ״המורכבות טמונה בפער שבין הדין הדתי לדין האזרחי. בעוד שהדין הדתי מתמקד בקיום מצוות וקיום חובות הלכתיות, הדין האזרחי מתמקד יותר ברווחת הפרט ובזכויותיו, וזאת גם בהקשר ליחסים אינטימיים״. היא מציינת כי ״ישנם מקרים בהם היעדר יחסי אישות הוא רק קצה הקרחון למערכת יחסים פוגענית או מתעללת, ואז בית המשפט לענייני משפחה יכול להציע פתרונות משפטיים שונים״.